<h1>פירוש רבינו יהודה אלמדארי מכת"י — ב"ב</h1>
<h2>דף כ.</h2>
[ב"ב קנ"א ע"א] דתנן. במסכת שקלים בפ' ד'. המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה ליקרב על גבי המזבח זכרים ונקבות ר' אליעזר אומ' זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ודמיהן יעלו עם שאר נכסין לבדק הבית ר' יהושע אומ' זכרים עצמן וכו'. ובמסכ' תמורה [ל"א ע"ב] מפרש פלוגתייהו. יינות שמנים ועופות כו'. גם זאת שנויה במסכת שקלים [פ"ד מ"ח].
<h2>דף כד:</h2>
גמ'. [לשון הרי"ף] והא [ד]תנן [ב"ב ק"מ ע"ב] ילדה טומטום אינו נוטל. דמשמע משום דהוי בריה ואינו לא זכר ולא נקבה. אוקמה כרשב"ג. משום דקשיא לן בגמ' רישא אסיפה דקתני רישא הזכרין דוחין אותו אצל הנקבות דמשמע דיש לו כנקבות וסיפה קתני ילדה טומטום אינו נוטל דמשמע בריה הוא ואינו לא זכר ולא נקבה והוא הדין לעניין ירושה. ותריץ רבא דרישא דקתני זכרין דוחין אותו אצל הנקבות ויש לו כנקבות דקסבר ספק זכר ספק נקבה הוא הולכך יטול כפחות שבשניהן וסיפה דחשיב ליה בריה אתן לרשב"ג דתנן במס' תמורה בפר' כיצד מערימין [כ"ד ע"ב] מבכרת שהיתה מעוברת וכו' ילדה טומטום ואנדרוגינס רשב"ג אומ' אין קדושה חלה עליהן דבריה הוא ואינו לא זכר ולא נקבה. והוא מדבר בבהמת קדשין שהיא מעוברת ואמ' אם זה העובר זכר הרי הוא עולה ואם נקבה זבחי שלמים וילדה טומטום או אנדרוגינס רבנן סברי ולדות קדשים ממעי אמן הן קדושין והוולד בקדושתה של אמה קאי על כל פנים ורשב"ג סבר ולדות קדשין ביציאתן ממעי אמן הן קדושין ולא במעי אמן ואילו כשיצאו ממעי אמן הואיל ואינן ראויין להקרבה אין קדושה חלה עליהן ולא קדושת בכור בפטירת רחם דלא קרינא ביה הזכר תקדיש. ומתני' נמי דקתני ילדה טומטום אינו נוטל רשב"ג הוא דחשיב ליה בריה. נוטל כפחות שבשניהן. דספק זכר הוא או נקבה הוא.
<h2>דף כה:</h2>
[ב"ב קכ"ט ע"ב] והלכת' תוך כדי דבור כדיבור דאמי. כל שני דברים שאדם מוציא מפיו זה אחר זה ובתוך כדי דיבור שסיים את דבור הראשון התחיל דבור אחרון לא חשבינן ליה נמלך אלא הרי הוא כאלו אמ' שני דברים ביחד. ואם שניהן יכולין לתפוס כגון הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים תמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים דהא לשניהן נתכוון אלא (ל)שאין יכולין להוציא שני דברים כאחד. ואם האחד יש בו כח לתפוס והאחר אינו כלום יתפוס האחד והאחר כמאן דליתיה כגון ירושה ומתנה לאחד לשון ירושה בטל ולשון מתנה קונה. ואם שניהן סותרין זה את זה כי הני דאמרן בפ' בית כור [ק"ד ע"ב, ק"ה ע"א, ק"ה ע"ב] כגון מדה בחבל הן חסר וכגון איסתירא מאה מעי וכגון מעשה דשכירות מרחץ בי"ב זהובין לשנה מדינר זהב לחדש יש מהן שאומ' תפוס לשון ראשון ויש אומ' תפוס לשון אחרון ויש דמספקא ליה ואומ' יחלוקו ויש שהולך אחר המוחזק ושם פי' דיניהן. והיכא דהדר ביה בהדיא תוך כדי דיבור דאמ' חוזר אני בי הכל מודים דהויא חזרה. לבר מעבודה זרה. פי' ר"ח ז"ל ור' שמ' ז"ל שאם התפיס או הקצה דבר לעבודה זרה בתוך כדי דבור חזר בו אפי' הכי נאסר משום חומרא דע' זר' ואין נראה זה לבעל התוס' דלא שייכא התפסא בע"ז כדאמרי' בפ' כל הצלמים [ע"ז מ"ד ע"ב] האומ' בית זה לע"ז לא אמ' כלום שאין הקדש לע"ז. אלא כגון שאמ' לע"ז אלי אתה ובתוך כדי דבור חזר בו לא מהני מידי. וכן הנותן קידושין לאשה ואחר שקיבלה הקידושין בתוך כדי דיבור חזר בו קידושיו קידושין. וכן דין מברך את השם וכן דין הנותן גט לאשה. והכי איתא בפ' בתרא דנדרים [פ"ז ע"א] והילכת' תוך כדי דיבור כדיבור דאמי חוץ מע"ז ומגדף ומקדש [ומגרש]. והתלמוד קיצר כאן ולא הזכיר מגדף דהוי בכלל ע"ז ומגרש הוי בכלל מקדש שהכל טעם אחד יש להן ודרך התלמוד לקצר במקום אחד ולהאריך במקום אחר. תוספת(א), והילכת' תוך כדי דיבור כדיבור דאמי פי' ר' יעקב שלפי' אמרו חכמים כל תוך כדי דיבור [כדיבור] דאמי דהיינו כדי שאילת תלמיד לרב שלום עליך ר' לפי שכשאדם עושה סחורה עם חברו ויראה את רבו או מי שגדול ממנו לא יוכל ליתן לו שלום [שאם יתן לו שלום] ויאמר לו שלום עליך ר' לא יוכל לחזור בו אם ירצה לחזור. וכן פי' ר' אלעזר בפי' נדרים.
